רפואה סינית מדוייקת לכאבי הגוף ומכאבי הנפש והלב
054-9368080

האושר על העצב נישא

כל מסע חיים מורכב מפיסות.
פיסות של אירועים שעברנו , חוויות שצברנו , רגשות שחווינו , כישלונות שנכשלנו , הצלחות שהצלחנו, אהבות שאהבנו , אכזבות שנחלנו , פגיעות שנפגענו , שמחות שמחנו , ורגעים בהם נחלנו עצב.
כל הפיסות האלו מרכיבות את מסע חיינו , וכל פיסה כזו הטביעה את חותמתה עלינו בין אם רצינו ובין אם לא , בצורה כזו או בצורה אחרת.
באמצעות הפיסות האלה אנו מתעצבים ומשתנים ומתאימים עצמנו למציאות חיינו.
לכל פיסה כזו יש משמעות עיצובית על חיינו – גם לחוויות הטובות אבל גם לפחות טובות.
 
פעמים רבות בקליניקה כאשר אני מקשיבה לסיפורי החיים של המטופלים, אני שומעת נסיון לדיכוטומיה.
דיכוטומיה בין החוויות הטובות יותר לפחות טובות ושיבוצם במקומות נפרדים.
במצבים האלה, כשאין מיזוג – עלולים לחזור רגעים קשים מהעבר באותה התקופה בדיוק כל שנה (כל סתיו למשל..) , הם עלולים לצוץ כשריח מסויים נישא באוויר ( ריח פריחת הפרדסים באביב למשל...) ו/ או שיר מסויים שפתאום ללא כל התראה או הכנה מראש מציף ומעלה משהוא שקוטלג כחוויה שלילית/ או כטראומה , או כאשר יש תאריך מסויים שמציין אירוע.
הדיכוטומיה גורמת לכך שחוויות שליליות / עצובות / טרגדיות שחווינו / כשלונות – ייכנסו למגירה אחת , וחוויות חיוביות / שמחות / הצלחות / אהבות- ייכנסו למגירה שניה.
אבל האם זה באמת שומר עלינו?
האם זה נכון לנו?
אין אמת אחת.
 אבל- להבנתי- בשלב מסויים יש לעשות מיזוג.
מיזוג של השלילי עם החיובי , של הטרגדיות והרגעים המשמחים , של האהבות והאכזבות , של ההצלחות והכשלונות – מיזוג של כל פיסות החיים ששזורות באדם אחד – שזה אנחנו.
 
"עמוק בלב האפלה
משהו בא והולך
האושר על העצב נישא
בצער ובאושר שוכב"
האושר על העצב נישא –
יש שכבות שכבות של נסיון חיים שצברנו , וחוויות שדרכן עוצבו חיינו.
לכל שכבה יש מקום. יש ערך. יש חשיבות. גם לשכבות שהביאו לעצב ולכאב.
ונכון יהיה לזכור שהאושר נישא על גבי עצב (שהיה נוכח שם לפני לעיתים).
לא להחביא את העצב. לא למדר אותו ולהכניס אותו למגירה אחרת.
להשאיר אותו נוכח ולמזג אותו עם האושר!
כאשר יש מיזוג בין השניים – יש ביטוי לשלמות בחיים.
יש קצת מהטוב, קצת מהרע, הצלחות וכשלונות , רגעים של אושר ורגעי משבר.
הכל יחד מרכיב , בונה, ומעצב את מי שאנחנו.
"...יֵשׁ הֲמוֹן מְגֵרוֹת לְצִיפּוֹר הַנֶפֶשׁ
יש מגירה לשמחה ויש מגירה לעצב.
יש מגירה לקנאה ויש מגירה לתקווה
יש מגירה לאכזבה ויש מגירה ליאוש
יש מגירה לסבלנות ויש מגירה  לעצבנות
יש מגירה לשנאה ויש מגירה לעצבנות.
                                     יש מגירה לכעס ומגירה לפינוק...." (מתוך ציפור הנפש/ מיכל סנונית)
בקליניקה , פגשתי לא מעט מטופלות ששמרו בארנק שלהן- תמונת אולטרסאונד של העובר שלהן , עובר שלצערי ווודאי שגם לצערן לא זכה להגיח לאוויר העולם כי התרחשה הפלה.
ההחזקה הזו בתאריך של הלידה המשוער , הביאה אצל לא מעט מהן מדי שנה סימן קליני שהופיע בדיוק באותו הזמן-
מחלה שהתפרצה , אלרגיה פתאומית , מיגרנה קשה (שלא אופיינית לאשה) , ומופעים בעור שהופיעו בצורה פתאומית (פריחה ,גרד לא מוסבר , ואסטמה של העור).
הסימבוליקה של התאריך , או של כל דבר אחר שמציף ומעורר את הזכרון - עלולה להציף את ההפרדה הדיכוטומית שהמוח שלנו מייצר על מנת להתמודד עם הזכרון המכאיב.
דווקא איחוד ומיזוג של 2 מגירות המאחסנות רגשות מנוגדים – יביא להתמודדות בריאה יותר , מאוזנת יותר , ונטולת התפרצויות קיצוניות שאינן בשליטה.
היום- 28.12.2016 – יום כתיבת המאמר הוא יום השנה למותה של אהובת נפשי- סבתא רבקה שלי , שהיתה אחד האנשים המשפיעים והמעצבים של דמותי והוויתי.
היום- 28.12.2016 הוא גם יום ההולדת של חברי לחיים.
אותו התאריך- שמחה ועצב שמהולים יחד.
האושר על העצב נישא.
פיסות פיסות שמרכיבות את מסע חיינו.
 חזור לדף המאמרים >>