אם נבחן את מהלך החיים במאקרו – נוכל לתאר אותו בשני רבדים עיקריים-
1. הרובד הגלוי, הצפוי , המוכר -
שבו מסלול החיים מוכר וידוע לנו מראש, ולכל אחד מאיתנו החירות להתנהל בשבילים של המסלול הזה על פי הבנתו / יכולתו / מסוגלתו.
2. הרובד הלא צפוי-
רובד בו רב הנסתר על הגלוי.
רובד בו מתנהל מהלך שלא בחרנו / צפינו / ייחלנו לו / ביקשנו אותו.
כמעט כל אחד מאיתנו חווה בחייו לפחות פעם אחת מפגש עם הרובד הלא צפוי.
המפגש הזה מציף מנעד יחסית רחב של הדים שנוצרים ברגע המפגש ,
ומרחב שמאפשר שיקוף גם מהסביבה לאדם , וגם מתוך הפנימיות הכמוסה שלו אל הרובד החיצוני יותר.
ולמה הכוונה?
ננסה להתבונן במפגש בין חתול לעכבר בטבע.
כאשר נוצר מפגש בין חתול לעכבר – ברוב המקרים העכבר נס על נפשו.
פעמים רבות מוצא לו מקום מסתור במחילה , ומחכה עד יעבור זעם , או עד שהחתול ימשיך בדרכו.
המפגש מפעיל אצל העכבר את המערכת הסימפתטית שעובדת במצבי דחק.
העכבר נס , מחפש מחסה , מסתתר בשקט , ומחכה.
בזמן הזה החתול אורב לו , מחכה לו שייצא , מנסה למשוך אותו החוצה , מנסה להיכנס לו למחילה.
כאשר נוצרת סיטואציה בחייו של אדם שמוציאה אותו מהשיגרה שלו , ומחייבת אותו בעל כורחו להיכנס למחילה ,
מעבר להתמודדות הספציפית שאיתה הוא נדרש להתמודד (כל סיטואציה לגופה...),
ישנה התמודדות נוספת.
לעיתים , ההרגשה היא שהחיים חתול , ואתה העכבר.
הסיטואציה - (פציעה , מחלה , מוות של קרוב- שבעה , נכות זמנית מסויימת , פיטורין מהעבודה, סיום של תקופה( סיום לימודים, סיום מערכת יחסים ...) , דכאון וכ"ו ) מחייבת פסק זמן מהחיים.
פסק זמן מהשיגרה , מההתנהלות הרגילה של האדם בחייו.
פסק הזמן הזה הוא כפוי , ולא נעשה מתוך בחירה חופשית.
ובעוד האדם מתמודד עם שעליו להתמודד בתןך המחילה שלו - החיים ממשיכים שם בחוץ , והוא מתבונן בהם מבעד למחילתו.
זאת בדומה לעכבר שנאלץ להמתין עד שהחתול יסתלק לו.....
תחושה זו פעמים רבות מייצרת תסכול מאוד גדול.
עד לפני כמה רגעים הוא היה חלק ממה שקורה שם בחוץ.
הוא היה פעיל , עצמאי , בעל ערך , עסוק בהמון פעילויות , וחלק מ....
וכרגע הוא ספון במחילה ומנוע מעשייה , ולא מתוך בחירתו החופשית.
נדרשת תקופת הסתגלות למצב החדש , וזאת על מנת לאפשר התמודדות עם העניין המרכזי שבגינו הושבת האדם.
אם נחזור לרגע לעכבר , נגלה שמטבעו של העכבר ,הוא ניחן ביכולת הסתגלות גבוהה:
- הוא יכול לשרוד כמעט ללא מים
- שורד מצויין בטמפרטורות קיצוניות
- ניחן בכושר הסתגלות גבוה למול השינויים שפוקדים אותו
- בעל מסוגלות פיזית גבוהה מאוד
- זריזות רבה
- ושימוש משמעותי בחושיו – ריח, מישוש ושמיעה לטובת הישרדותו.
בכל מצב שבו אדם נקלע לסיטואציה שבה החיים החתול והוא העכבר – טוב לו שיזכור תכונות אלו של העכבר , וינכס אותם לעצמו.
שינכס לעצמו את כושר ההישרדות , ההסתגלות , שיצחצח את חמשת חושיו , ואת יכולת השרידות הגבוהה שלו.
כך , בהעצימו מסוגלויות אלו –
תקופה זמנית זו תעבור בצורה טובה יותר , והאנרגיות שלו יוכלו להיות מנותבות להתמודדות עם הסיבה המרכזית לסיטואציה.
כפי שהזכרתי קודם , ברגעים כמו אלה , כאשר מתרחש מפגש עם הרובד הלא צפוי של החיים , נוצר מרחב שמאפשר שיקוף של הסביבה לאדם.
המרחב הזה מזמין את האדם לראות את ההשתקפות של יחסיו עם המשפחה שלו, החברים שלו , האנשים עימם הוא בקשר , האנשים בכל מעגלי חייו-קרובים ורחוקים כאחד.
פעמים רבות זה מחזה מרהיב , מרגש , מחמם את הלב , מפתיע , גורם להחסרת פעימה , ומשאיר את המובן מאליו מחוץ למחילה.
זה זמן התבוננות , זמן הוקרת תודה , זמן התמודדות , זמן ליקוק הפצעים , זמן החלמה ,
זמן התכנסות פנימה ומציאת כל האוצרות הפנימיים שחבויים שם ,
ולבסוף- רתימת כל אלו על מנת להתמודד עם מה שצריך , ולחזור לחיים שהיו לפני המפגש עם הלא צפוי.
אוכל רק לומר, שלבי אומר לי , שהחזרה לעולם לא תהיה לאותה נקודה.
תמיד לנקודה מרוחקת יותר במסע .
הזמן שבו האדם-העכבר "ביזבז את זמנו" במחילה – לעולם לא היה מיותר.
גם כשהחיים מחוץ למחילה ממשיכים ומתקדמים, וזה נראה כאילו הכל נעצר-
העצירה היא למען תנופה קדימה.
חשוב להכיר בזה , להאמין בזה , ולאפשר את זה.
מאחלת לכולנו מפגשים נעימים עם החיים , שהשיגרה המבורכת תשרה על כולנו ,
ושאם יתרחש מפגש ברובד הלא צפוי – שנשכיל להתמודד איתו עם הסגולות של העכבר ,
ושנפיק ממנו את כל מה שניתן להפיק (ולפעמים תפוקה זו תהיה אוצר גדול של ממש! )
