על הקונפליקט בטיפול

התגלגל לידיי ספרה של ד"ר ליליאן ב' רובין- "האיש עם הקול היפה".
אם אתם שואלים אותי- זהו ספר חובה לכל מטפל מכל דיסיפלינה  , על אף שמדובר בפסיכולוגית.
הקול שמביאה ד"ר רובין, מתחבר ישירות אל האני מאמין הטיפולי שלי, ומבחינתי זו היתה חווייה מעצימה ביותר לקרוא את דבריה שנכתבו ממרום 30 שנות טיפול בקליניקה.
מסקנותיה התחברו לתפיסותיי הטיפוליות כמו מגנט, ושאבתי ממנה גושפנקא לכך-שהארת התהליך הטיפולי באלומה המסויימת שהיא מציעה- היא דבר מבורך, ושבמרבית המקרים יביא לפריצת דרך בטיפול.
לכולנו ברור שעל מנת לטפל נדרשות מאיתנו שנים רבות של לימוד.
לכולנו ברור שהידע שרכשנו בלימודי הבסיס לא מספיק , ושחשוב ביותר להמשיך וללמוד ולרכוש ידע נוסף מעמיק יותר.
כולנו יודעים שמטפל שממשיך להעשיר את ידיעותיו, ושממשיך להתמקצע- יוכל בוודאי לתרום תרומה נרחבת יותר למטופליו.
כולנו בוודאי יודעים עד כמה חשוב והכרחי להכיר את הכתבים העתיקים , להבין את הפרשנויות , ולדעת ולהכיר את הסימניות העתיקות , את הסימבולים והסימנים , להכיר את החוכמה של המאסטרים של פעם , ולדעת לעשות סינרגיה בין כל האינפורמציה התיאורטית שצברנו בראש , לבין המטופל שנמצא בקליניקה.
אבל..
אני רוצה להציע הקשבה לקול נוסף.
לעיתים, אם נפעל בקליניקה רק מתוך הנחיית הידע- אנו עלולים לפספס.
אם נסתכל על המטופל כעל מקרה שאנו צריכים לאבחן- אולי נחטא כלפיו.
אומרת בעניין ד"ר רובין:
" במשך יותר מ-3 עשורים של נסיון טיפולי , לא הזדמן לי מעולם לפגוש אדם שהתאים באופן מושלם לאבחנה מסויימת.
גם אם קטגוריות מתארות בצורה נאותה למדיי אוסף של סימפטומים והתנהגויות – אין בכוחם לעשות צדק עם האדם שיושב מולנו."
"אנו מדביקים תוויות וקוראים להם אבחנות.
התווית אינה רק כלי המסייע לנו לארגן את המציאות,
אלא משמשת גם כדי לתייג את האדם בקטגוריה שכוללת
מערך שלם של כללי עשה/אל תעשה טיפוליים , ורשימה
של ציוויים שחונקת ומגבילה את הטיפול.
הפיתוי לרשום אבחנה , לארגן את התוהו ובוהו שאנחנו חווים הוא פיתוי רב עוצמה, שמעטים המטפלים החסינים מפניו.
יש לנו,המטפלים ,צורך בסדר ובארגון מתוך הצורך להרגיש שליטה בטיפול , אך האם זה לא פוגע בצרכים של הטיפול?
הרבה פעמים תחושת הבלבול וחוסר הוודאות – טומנת בחובה רמזים חשובים בנוגע למטופל.
(בשפה שלנו הסינית- זהו בדיוק המקום של הריק שחווה את המטופל ומרגיש את התדר שלו בלי קטלוג ושיפוטיות).
"חשוב לגלות כמה רגישות ומדוייקות אנטנות האינטואיציות שלנו כמטפלים.
ישנן הצגות מקרה רבות בספרות המקצועית, אבל לרוב , מדובר בדיווחים קרים ומרוחקים הגדושים מונחים מקצועיים המטשטשים את הדרמה האנושית שהיא לב ליבו של הטיפול , ומתמקדים באופן כמעט בלעדי בפתולוגיות של המטופל , ובהתערבויות של המטפל המנסה "לתקן" אותן."
חזור לדף המאמרים >>
עוד אומרת ד"ר רובין:
"יהיה אשר יהיה מספר ההרצאות והסמינרים המחלקתיים שבהם השתתף הסטודנט במהלך לימודיו על מנת להכין את עצמו- בסופו של דבר – רק הטיפול עצמו הוא שהוא אותו למטפל!"

רובין מספרת על התהליך שנדרשה לעבור על מנת להפוך למטפלת מועילה אחרי שקיבלה את חותמת הכשרות של הרשיון לעסוק במקצוע.
היא מספרת על נסיונותיה למצוא את הדרך שלה , ואת הקול הייחודי לה , על התהליך הלימודי שנדרש על מנת לגלות איזה חלק בהכשרתה יכול לשמש אותה , ואיזה חלק עליה להשליך , לגלות מתי וכיצד אפשר לכופף את הכללים או להפר אותם ולצאת ללא פגע.

הרבה פעמים קרה לי בקליניקה שהרגשתי שבמודע או שלא במודע הנחתי את הידע במגירה , ועשיתי בדיוק מה שד"ר רובין הציעה.
ד"ר רובין אמרה ש-
"לב לבו של הטיפול,מעבר לכל אבחנה נבונה , הוא תהליך של גילוי , וששום הנחייה אינה יכולה לגבור על העובדה שמדובר באמנות אשר לשם שיכולולה – נדרשים זמן ונסיון הן בקליניקה והן בחיים עצמם."
עוד מוסיפה ד"ר רובין שאם נבחן בזכות מה טיפול מצליח , נראה ,
שכל מטפל יכול להביע את התובנות שלו במילים,למצוא סיבות
לבעיות ולסימפטומים שהוא רואה,ואין ספק שהיכולת לעשות
זאת נמנית על הדרישות הבסיסיות של המקצוע-
משהוא שכל המטפלים מכל הזרמים לומדים לעשות במהלך הכשרתם המקצועית.
אבל-
לא רק ההגיון והשכל הם האחראים על הצלחת הטיפול.
"אם רוצים להגיע לתוצאות, יש לבוא למפגש הטיפולי מתוך ענווה הפותחת פתחת לצמיחה".

ולסיכום,
מסקנותיי והתרשמותי עומדות על שני מישורים:
האחד-
אני מבטיחה לעצמי ולמטופליי בהווה ובעתיד שלעולם לא אפסיק ללמוד (בכל דרך שהיא- קורסים , קריאה , סיעור מוחות עם קולגות וכ"ו.
השני-
מבטיחה שבכל בוקר כשאני נכנסת לקליניקה –לפתוח את אנטנות האינטואיציה שלי , לוודא שהן רגישות ומדוייקות ולא לפחד להקשיב להן.
לא לפחד להניח לידע , ולהיות שם בשביל המטופל ולהקשיב לקול הפנימי שיודע מה הוא הכי צריך עכשיו.
לא לפחד להניח לרגע את ה"טיפול הנכון" בתיאוריה בצד, אם אני מרגישה בדופק או רואה בעיניים או חשה באנטנות שנכון יותר בשביל המטופל כיוון אחר כרגע.
מבטיחה להסתכל על הטיפול כמסע, תהליך של גילוי, סיור וגישוש.

שמחתי לקרוא את ההארות המרעננות של ד"ר רובין על תהליך טיפול קונבנצונאלי שבהרבה מקרים יכול להימשך גם שנים ללא פריצת דרך, ולהשאיר מטופל מתוסכל.
שמחתי לקרוא ולהתחבר למטפלת ששמה בראש מעייניה את המטופלים שלה.

מעוררת השראה ומומלץ לקריאה.
"האיש עם הקול היפה"- ד,ר ליליאן ב' רובין.
חזור לדף המאמרים >>