בשפה יש כל כך הרבה מילים,
ועדיין- הצירופים והחיבורים של מילה למילה אינם נגמרים ,
ובכל יום נכתבים שירים חדשים , מאמרים חדשים, נאומים חדשים , נוצרות שיחות מעודכנות, הרצאות מלמדות , מסופרים סיפורים שעוד לא סופרו –
וכל אלו מחיבורים של מילים שהיו קיימות שם גם קודם – אך לא צורפו יחד – וצירופן החדש והמקורי העניק משמעות חדשה ויצר יצירה חדשה.
במוסיקה יש כל כך הרבה צלילים , וכל כך הרבה אפשרויות שונות של מקצבים,
ועדיין- הצירופים והחיבורים של צליל לצליל אינם נגמרים ,
ובכל יום מולחנות יצירות חדשות , מולחנים לחנים חדשים לשירים , ונוצרת מוסיקה שעוד לא נשמעה בעבר.
הצורות ההנדסיות המוכרות לנו קבועות,
אך בכל יום נוצרת עבודת אדריכלות חדשה , ואותם הקווים יוצרים ציורים שעוד לא צוירו , יצירות אמנות שעוד לא נראו,
מפוסלים פסלים שעוד לא פוסלו , והיצירתיות והדמיון משחקים באותן הצורות מחדש , ובכל יום מצליחים להפתיע באינסופיות של היצירה.
ואם כך הוא הדבר – מדוע יש מצבים בהם העצבות תופסת מקום לשמחה? ,
מדוע קיימים מצבים בהם הייאוש מביס את התקווה , והיכולת לראות את אפשרויות החיים האינסופיות שהזכרתי לעיל לא באה לידי ביטוי?
מדוע ישנם מצבים בהם קיימת תבוסה כזו למול כל מה שיש לחיים להציע לנו?
הסינים אומרים שהדרך חכמה מההולך בה.
ישנם מצבים רבים בהם המשפט הזה נכון וחכם והגיוני עבורי.
אך ישנם מצבים בהם אדם צריך לקחת אחריות על הדרך.
מצבים בהם יש לעצור ולהתבונן.
אמנות ההתבוננות נרכשת ונחוצה מאוד לכל אדם .
כשאדם יודע להתבונן ממקום שקט ,נקי ,מושכל – הוא יכול פתאום להיווכח ולראות מה שלא ראה קודם באותו המקום ממש.
כאשר הדרך לא מובילה אותנו למקום טוב- זהו סוג של לימוד.
אל לנו לראות את המקום הזה ככישלון , או כמקום רע.
כאשר נסכים לקחת את המושכות ולכוון בעצמנו את עצמינו אל הדרך הנכונה-
תיווצר התפנית בחיינו ונוכל שוב להנות מכל השפע שיש לעולם להציע.
לפעמים פנייה קטנה / סטייה קטנה מהדרך אותה החשבנו לדרך המלך – תוביל אותנו לדרך חדשה שבה נמצא את כל מבוקשנו.
החוכמה היא ההתבוננות , ההקשבה אל הלב , הידיעה שלעתים הדרך חכמה מההולך בה ,
אך לעיתים על ההולך בדרך ישנה האחריות לסלול מסלול חדש , ולייצר אפשרויות חדשות שייקחו אותו למקום בו התקווה תביס את הייאוש ולא ההפך.
לחסות בצילו של אובייקט אנושי כלשהוא- יכול להתפרש כמשהוא טוב ונפלא,
יש בזה פן של פסיביות רומנטית מתמסרת שכזו,
יש בזה המון משמעות של לסמוך על בעל הצל, אותו נותן חסות.
כנ"ל לגבי החסות בצילה של הדרך.
אך לא כך הוא כאשר צוללים בצילו.
הצלילה מטה חוטאת לאדם עצמו, חוטאת לדרך, חוטאת לשמחה, חוטאת לתקווה , חוטאת לחיים.
כאשר הייאוש מביס את התקווה הדרך הופכת חשוכה.
המחוייבות בעיניי היא להאיר –
לעיתים ההסתכלות הנכונה על הדרך תהיה הסתכלות כזו של רץ מרתון למרחקים ארוכים,
ולעיתים- נכונה יותר ההסתכלות על הדרך כרץ 100 מטר.
בשני המקרים ההתבוננות היא אחד מהמפתחות.
האנשים, מערכות היחסים, המילים, השירים, השיחות, הספרות , המוסיקה, הצלילים , היצירות, האומנות , היצירתיות , הדמיון והתובנות–
כל אלו עלולים להיות מופסדים באם תהיה תבוסה של התקווה ,השמחה ובאם תהיה בחירה שגויה של הדרך.
בברכת דרך צלחה , בטוחה, מוארת , יציבה ומשמעותית לכולנו
